אם ובתה המתבגרת הגיעו לטיפול בעקבות קשיים שהחלו להתעורר סביב תהליך ההתבגרות.  הקשר ביניהן היה קרוב ואוהב, אך ככל שהבת ביקשה יותר עצמאות, התרבו מצבי המתח והתקשו להיווצר שיחות שאפשרו לשתיהן להבין זו את זו.

במהלך סדרת מפגשים באמצעות בישול הוזמנו האם והבת לתכנן, לבחור, להכין ולבשל יחד. כבר במפגשים הראשונים ניתן היה לראות כיצד דפוסי הקשר המוכרים מחיי היומיום באים לידי ביטוי גם במטבח. האם נטתה להוביל את התהליך ולקבל החלטות, בעוד שהבת העדיפה לוותר על רצונותיה ולהסתגל לבחירות של אמה.

העשייה המשותפת אפשרה לעצור את הרגעים הללו, להתבונן בהם ולשוחח עליהם בזמן אמת. בהדרגה החלה האם לפנות מקום רב יותר ליוזמה של בתה, והבת מצאה את הביטחון להביע את רצונותיה, לקבל החלטות ולהיות שותפה פעילה יותר בתהליך.

השינוי לא התרחש סביב המתכון עצמו, אלא דרך רצף של חוויות משותפות, שאפשרו לשתיהן לתרגל דפוסי תקשורת חדשים בתוך סביבה בטוחה ותומכת. המטבח הפך למרחב שבו ניתן היה לראות את מערכת היחסים בפעולה, להתנסות בדרכי קשר אחרות ולהעביר את הלמידה גם אל חיי היומיום.

פרטי המקרה שונו לצורך שמירה על פרטיות המטופלים.

הוריו של ילד בן חמש פנו לטיפול בעקבות קשיי פרידה משמעותיים. בכל בוקר התקשה להיפרד מאמו בגן, ולעיתים נדרשה נוכחותה למשך זמן ממושך עד שהצליח להירגע. הגננת תיארה ילד נעים ומקסים, אך כזה שנוטה להיצמד למבוגרים, מתקשה ליזום באופן עצמאי ומרבה לבקש עזרה גם במשימות שהיה מסוגל לבצע בעצמו.

מטרת הטיפול הייתה לחזק את תחושת המסוגלות והעצמאות של הילד, לצד עבודה על דפוסי הקשר בינו לבין אמו. במסגרת הטיפול הדיאדי באמצעות בישול הוזמנו האם והילד להתמודד יחד עם משימות שונות במטבח, שכללו בחירה, תכנון, פתרון בעיות וקבלת החלטות משותפת.

המטבח היווה מרחב שבו התבטאו דפוסי הקשר בין האם לילד. בכל התנסות היו רגעים שבהם הילד חיפש הכוונה ואישור, והאם נטתה להוביל, לעזור ולפתור עבורו את ההתלבטות, ההיסוס והקושי. רגעים אלו סיפקו הזדמנות להתבונן בדפוסים בזמן אמת ולעבוד עליהם באופן חווייתי ומוחשי.

לאורך המפגשים למדה האם לזהות את המקומות שבהם ההתערבות המיידית שלה, שנבעה מרצון להגן ולעזור, מצמצמת את ההזדמנות של בנה להתנסות בכוחות עצמו. בהדרגה היא החלה לפנות לו יותר מרחב לחשוב, לבחור ולהתמודד עם אתגרים, תוך שהיא מגלה אמון גובר ביכולותיו. במקביל, הילד החל להעז יותר, לקבל החלטות באופן עצמאי, להתמודד עם טעויות ולחוות הצלחות שנבנו מתוך עשייה אישית.

השינוי לא התבטא רק בהתנהגותו של הילד, אלא גם באופן שבו האם התבוננה בו. ככל שנחשפה שוב ושוב ליכולותיו במהלך המפגשים, התחזקה אצלה ההכרה במסוגלותו, והיא למדה לסמוך עליו יותר ולאפשר לו עצמאות גם מחוץ לקליניקה. בהמשך דיווחה האם על ירידה בצורך שלו בעזרה בפעילויות יומיומיות, והגננת תיארה שינוי הדרגתי גם בגן: הפרידות הפכו רגועות וקצרות יותר, והילד החל לגלות יותר יוזמה, ביטחון ועצמאות במשחק ובפעילויות היומיום.

פרטי המקרה שונו לצורך שמירה על פרטיות המטופלים.